החלטה בתיק בש"א 10221/08

1.  המבקש הגיש תביעה כספית נגד המשיבים, בני זוג לתשלום הסך 2 מיליון יורו אשר ניתנו להם על ידו, לטענתו, כהלוואה. במסגרת התביעה, עתר המבקש לסעדים זמנים נגד המשיבים: צו עיכוב יציאה מן הארץ (בש"א 10225/08) והטלת עיקולים זמניים על נכסיהם (בש"א 10221/08). בית המשפט נעתר לבקשות במעמד צד אחד בהחלטות מיום 20.5.08 אך זאת רק באשר למשיב 1.

2.  בהמשך, ביום 27.5.08, התקיים דיון במעמד הצדדים בבקשה בעניין צו עיכוב היציאה וסמוך לאחריו ניתנה החלטתי לפיה בוטל צו עיכוב היציאה, והכל מהטעמים המפורטים בהחלטה דנן.

3.  בין לבין, הגיש המשיב בקשה לביטול העיקול הזמני, בבש"א 12880/08. הבקשה נקבעה לדיון ליום  14.7.08, אך מחמת העדרם מן הארץ של המבקש כמו גם מצהיר נוסף מטעמו, נדחה הדיון ליום 1.9.08.

4.  הואיל והעובדות הדרושות לעניין פורטו בהרחבה בהחלטתי מיום 27.5.08, אסתפק בציון תמציתן:

   המבקש והמשיב, הינם אזרחי ותושבי צרפת, כאשר גם העסקה נשוא התביעה נקשרה מחוץ לישראל. לעמדת המבקש, במסגרת היחסים שבין הצדדים, הוא התבקש בשנת 2006, על ידי המשיב להלוות לו את הסך של 2 מיליון יורו. המבקש טוען כי הלווה למשיב את סכום הלוואה כאשר סוכם שהמשיב יחזירה תוך 30 יום מיום קבלת דרישת המבקש. עוד נטען כי הוסכם שלקרן  תיווסף ריבית בשיעור של 3% לחודש. לעמדת המבקש, לא עמד המשיב בהתחייבותו ולפיכך נפגשו השניים בתל אביב ביום 15.11.07, במשרדו של בא כוח המבקש, עו"ד מטודי, בתל אביב. בפגישה הוסכם שהמשיב יחזיר את ההלוואה וכן יעמיד נכסי מקרקעין כבטוחות להשבתה. את הפרטים בדבר הנכסים היה המשיב אמור למסור לבא כוח המבקש שהיה אמור להכין את מסמכי השיעבוד הדרושים. בפגישה האמורה, אף חתם המשיב על כתב הודאה בקיומה של ההלוואה (להלן: "כתב ההודאה"). בכתב הודאה מאשר המשיב, בין היתר, כי הוא לווה מהמבקש סך של 2 מיליון יורו, כי סכום ההלוואה לא הושב למבקש והוא חייב להשיב את ההלוואה אשר תוחזר בתנאים שיוגדרו בחוזה עתידי שיחתם בין הצדדים.

המשיב הציג גירסה שונה בתכלית. לעמדתו, הוא עוסק בתחום הטלפונים הסלולאריים באירופה. בשנת 2006 הוא שימש כמתווך בין חברה אנגלית בשםSTARMIL  (להלן: "החברה האנגלית"), לבין חברה שבשליטת המבקש בשםWINSTON FINANCE LTD, לפיה העמידה האחרונה הלוואה לחברה האנגלית לצורך מימון עסקאות בתחום הטלפוניה. ההלוואה לא הוחזרה נוכח מחלוקת שבין החברה האנגלית לבין רשויות המס באנגליה. לעמדת המשיב, רואה בו המבקש כמי שאחראי אישית להחזר ההלוואה, למרות שהמשיב עצמו לא קיבל כל תמורה בקשר לעסקה ואף לא את דמי התיווך. בשלב מסויים התבקש המשיב לטענתו ע"י המבקש לסור למשרד עו"ד מטודי. בפגישה, בעת שהיה במחיצת המבקש בלבד ללא נוכחות עוה"ד מטודי, הוא נדרש על ידי המבקש לחתום על מסמך, הוא כתב ההודאה, תוך איומים שאם לא יעשה כן, המבקש " ידאג לפגוע באופן פיזי, בבני משפחתי - וכי לצורך כך שכר אנשים שביררו היכן אני מתגורר, לאיזה בתי ספר הולכים ילדיי ועוד", וכאמור בסעיף 9 לתצהיר המשיב. לפיכך, טוען המשיב כי כתב ההודאה הוצא ממנו בכפייה ואילוץ. בהמשך, ביום 5.12.07 הגיש המשיב תלונה נגד המבקש למשטרת ישראל בגין האיומים, נספח א' לתצהיר.

5.  אציין כי החלטתי לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ, הושתתה בין היתר על העדר כל אסמכתא שהיא בדבר הלוואת הכספים למשיב כנטען על ידי המבקש, לא כל שכן, שעה שעסקינן בהלוואה בסך של 2 מיליון יורו, וכאשר לא היה ברשות המבקש להפנות את בית המשפט ולו למסמך אחד ממנו ניתן היה להיוכח כי אכן הלווה למשיב את הכספים, נשוא ההלואה, לרבות העתק העברות בנקאיות שנטען על ידו כי בוצעו לחשבון המשיב או מטעמו. עוד הושתתה החלטתי על אי בהירות שעלתה מדברי המבקש בדבר המקור לכספי ההלוואה.

6.  במסגרת הבקשה לביטול העיקול, הוגש תצהיר נוסף של המבקש ותצהיר של עו"ד מטודי, המתייחס בעיקר לנסיבות כתב ההודאה. בנוסף הוגש מסמך המכונה תצהיר מטעם עו"ד שוויצרי, בשם עו"ד אולמן (להלן: " עו"ד אולמן"). לעמדת המבקש, עו"ד אולמן הוא שטיפל בהעברת הכספים מחשבון נאמנות שלו, לידי המשיב או מי מטעמו. בתצהירו של עו"ד אולמן, שלא נערך לפי הנדרש בפקודת הראיות, טען האחרון כי בשנת 2006 נאמר לו על המבקש שהוא הלווה כספים למשיבים וביקש ממנו להעביר כספים לחשבונות בנק שנמסרו לו על ידי המשיבים, וכך עשה. לתצהיר צורפו העתקי העברות בנקאיות שביצע עו"ד אולמן, מחשבונות שפרטיהם אינם ברורים, ומכל מקום שמו של המשיב אינו מצויין באותן העברות.

7.  כאמור, נקבע דיון בבקשה במעמד הצדדים והמצהירים ליום 14.7.08, דיון אשר נדחה ליום 1.9.08, מפאת שהותם של המבקש ושל עו"ד אולמן בחו"ל. בפתח הדיון הודיעני בא כוח המבקש כי מסר לפני מספר ימים הודעה לבית המשפט שלא הגיעה לשולחני לפיה נמנע מעו"ד אולמן להגיע לחקירתו, מפאת התחייבות קודמת תוך שציין כי אינו חושש להגיע לארץ למרות איומים עליו. למותר לציין כי בהעדרו של עו"ד אולמן, מתעלם בית המשפט מתצהירו, גם אם היה ניתן כדין.

8.  בדיון נחקרו המבקש, עו"ד מטודי, וכן המשיבים. לאחר שנתתי דעתי לעדויות וכלל הראיות באתי לידי מסקנה כי יש מקום לבטל את העיקול.

9. תקנה 374 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984, (להלן: " ה תקנה"), קובעת כי בית המשפט יורה על מתן צו עיקול זמני:

" אם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין".

באשר לאופן שבו על בית המשפט ליישם את התקנה, הורתה כב' השופטת ארבל ברע"א 10076/07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' אי.סי.סי :

" השיקולים העיקריים אותם שוקל בית המשפט בהכרעתו אם להיעתר לבקשה למתן סעד זמני הינם: סיכויי ההליך, מאזן הנוחות ושיקולים שביושר ובצדק. כן, נדרש המבקש להוכיח כי התקיימו התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות הנוגעות לסעד הזמני המבוקש".

עוד אפנה לדברי כב' השופט רובינשטיין ב רע"א 9736/07 קראוס נ' הראל בית השקעות בע"מ :

"תקנה 362 ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת, כי על המבקש סעד זמני להציג ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התובענה וכן לשכנע את בית המשפט כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, קרי שהנזק שייגרם לו אם לא יינתן הסעד הזמני גדול מהנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד. עוד קובעת התקנה, כי על המבקש להציג ראיות לכאורה ל"קיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש".  'ההוראה המיוחדת' הנוגעת לעניין עיקול זמני מצויה בתקנה 374(ב), ולפיה על המבקש להוכיח, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, "כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין". הדגש במתן צו העיקול הזמני מושתת איפוא על הצורך למנוע שינוי לרעה במצבו של המבקש עד למועד פסק הדין ( רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות, פ"ד נא (3) 789 (1997).

מן הכלל אל הפרט:

10.   המבחן הראשון לו נדרש בית המשפט הינו האם השתכנע בית המשפט בנסיבות המקרה בקיומן של ראיות מהימנות לכאורה. לטעמי, לשלב זה של ההליך, ובטרם יישמעו כל העדים וייבחנו כל הראיות כדבעי, לא הוצגו ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה, דהיינו שהמבקש אכן הלווה למשיב או מי מטעמו את ההלוואה כנטען על ידו, ואבהיר:

11.   עסקינן בסכום הלוואה ניכר, בסך של 2 מיליון יורו, כאשר מצופה היה כי יהיו בידי המבקש פרטים ומסמכים מספקים להציג לפני בית המשפט כי אכן הלווה למשיבים את ההלוואה כנטען. דא עקא, לא הוצגו כל מסמכים, מהם עולה כי אכן הסכום האמור אכן נמשך מחשבון של המבקש וכי סכום כאמור הופקד בחשבון המשיב או מי מטעמו, במיוחד נכון הדבר שעה שלעמדת המבקש נעשה הדבר בהעברות בנקאיות כך שלכאורה לא היה אמור להיות קושי להמציא מסמכים כאמור.